עיר תחת מתקפה. תמונות ממהלך השבת באשדוד (פלאש 90)
 פגיעת טיל ה"גראד" זעזעה את החלונות ולרגע כבר חשבנו שזה נחת ממש בשכונה, ולא בפעם הראשונה.. לא היינו ממושמעים מספיק להיכנס לממ"ד, אלא הסתפקנו בלעמוד מתחת לאחד המשקופים. בום אחד, ואז השני, ופתאום אני קולט מהמרפסת עמוד של מים שמתנשא לגובה רב, במרחק של כמה מאות מטרים מהמרפסת שלנו. בכל מצב ונסיבות אחרות, זה היה אפילו יכול להיחשב בעיניי כמחזה יפה למדיי, אלא שהמחשבה אילו הייתה מתרחשת הסטייה הקלה שבקלות במעוף הטיל, עוד קצת רוח צד, והמחזה המרהיב היה הופך בקלות למחזה זוועה, מהסוג שהעיר הזאת כבר ידעה בעבר.

האמת שהאמנתי שאני "אביא איתי את השקט" לאשדוד השבת.. את הפייסבוק עוד קישטו הסטאטוסים הכועסים של כל אלה אשר האזעקה באמצע הלילה הקודם (חמישי) הרסה את שנתם. בבוקר הייתה נפילה (וגם נס גדול..), כאשר שתיים מהרקטות שנחתו בעיר לא התפוצצו וכך נמנע אסון גדול.


אשדוד אינה עיר למודת טרור וירי טילים דוגמת אחיותיה הדרומיות יותר, וה"שיגרה" בה אירוע טרור בדרום כבר יוצר בקרב תושבי העיר את "הציפייה" למטח טילים ורקטות אל עבר העיר - איננה דבר מובן מאליו. כשנכנסתי לעיר בצהריי שישי, חשבתי שמישהו נעל אותה ושכח למסור לי הודעה..
 
העיר  החמישית בגודלה בישראל, המונה כמעט רבע מיליון אנשים, עיר ים תוססת (ובימי שישי בצהריים במיוחד) עם מרכזי קניות ובתי קפה עמוסים, נראתה כמו עיר רפאים. מעט האנשים שהיו ברחובות, עשו את דרכם במהירות בולטת לעין. חצי שעה אחר כך, והתקווה האופטימית שלי נתבדתה לה, כאשר את כניסת השבת קיבלה אזעקה נוספת, ולמרבה המזל הנפילות היו בים, מאות בודדות של מטרים מהחוף.
 
בערב החלטתי לצאת. שילוב של עקשנות ש"לא לתת לטרור לנצח" ולהחריב את שיגרת החיים, וגם לא מעט סקרנות, לגלות כמה עקשנים נוספים כמוני עוד ישנם. מקומות הבילוי פתחו את שעריהם כהרגלם, אך למעט בודדים, בחרו כולם להישאר בבית, ואי אפשר להאשימם.
קצת אחרי השעה חמש בבוקר, האזעקה הצליחה להעיר גם אותי. אין זמן אפילו לפהק.. תוך כמה שניות ערכנו "מפגש משפחתי" במקלט, מחכים לרעש הנפילה. למרבה האירוניה, הטילים פגעו בשטח פתוח, ופצעו קשה שלושה פלסטינים, שוהים בלתי חוקיים, אשר חיפשו מחסה תחת שיח.
 
אשדודים הם חבר'ה אקטיביסטים למדיי, ובשעות אלה כבר מתגבשת הפגנה של תושבים בדרישה למגן את העיר במערכת "כיפת ברזל" קבועה משלה, כמו בערים אחרות בדרום. כולם חרדים מאזעקה נוספת בלילה, יום שלישי ברציפות, אך אצל כולם בעיר עולה גם ה"הכרזה" שמוכנים לעבור את הימים הקשים האלה בנחישות ובאיתנות מנטאלית, במידה ואכן ייעשה מה שדרוש כדי להסיר את איום הטילים מעל העיר.

עכשיו אני כבר בחזרה בירושלים, עם אוויר ואווירה אחרת, אבל הראש עדיין בבית באשדוד עם המשפחה והחברים.  התחושה בלב קשה, והחשש מפני אזעקות נוספות שם, מלווה אותי גם כאן, רחוק מטווח הטילים. בתקווה שיהיה שבוע טוב ושקט יותר. בעזרת השם.