באוגוסט 2009 הוגש כתב אישום נגד הנאשמת בגין עבירות רבות של התעללות בקטין בידי אחראי. ברשימת עדי התביעה נכללו לא פחות מ-161 עדים.

שמיעת הראיות נדחתה מעת לעת, בין היתר בשל העובדה, כי הנאשמת ילדה את בנה השישי.  

במאי 2010 הודיעו הצדדים לשופטת כי הגיעו לידי הסדר טיעון, במסגרתו חזרה הנאשמת מכפירתה, הוגש כתב אישום מתוקן, הנאשמת הודתה בכתב האישום המתוקן והורשעה.

לטעת התביעה בית המשפט לא קיבל דיווח עדכני לגבי מצבו של הילד, וכי הנאשמת הפרה רת הסדר הטיעון בכך שלא קיימה תנאים מסויימים בהסדר. הילדים לא טופלו באופן רציף והנאשמת לא התמידה בטיפול, בנוסף נטען כי הנאשמת לא הגיעה לכל הטיפולים.  

מאידך, חזר שירות המבחן וציין כי הנאשמת אינה מהווה כיום גורם סיכון לילדיה וכי יש לסיים את ההליך המשפטי על ידי העמדת הנאשמת למבחן פיקוחי למשך שנה ומאסר על תנאי משמעותי להעמדת גבולות להתנהגותה.

 

היום (יום ד') למרות חומרת העבירות בהן הורשעה הנאשמת, בחלוף זמן כה רב ובהתייחס לשינוי הנסיבות, ובעיקר לנוכח ההחמרה המשמעותית במצבה הרפואי של הנאשמת והיותה אם ל-8 ילדים, כאשר הקטן שביניהם הינו כבן חודש, קבע בית המשפט המחוזי בירושלים כי לא יהא זה נכון להטיל היום על הנאשמת עונש של מאסר בפועל.

עוד נאמר כי גם העובדה שרשויות הרווחה הסכימו להחזיר את הילדים לחזקתה של הנאשמת לאחר שהגיעו למסקנה, כי הנאשמת אינה מהווה היום סיכון לילדיה, מדברת בעד עצמה.

לאור זאת קיבל כבוד השופט אמנון כהן את המלצת שירות המבחן והטיל על הנאשמת  שנת מאסר על תנאי למשך תקופה של 3 שנים מהיום . כמו כן העמיד את הנאשמת בפיקוח שירות המבחן למשך שנתיים.  אם תעלה תמונה של רגרסיה וחשד מחודש לסיכון הילדים, ידווח על כך לבית המשפט ותישקל הפקעת צו המבחן והטלת עונש חלופי.                                                                                                                                                                                                                               תמונה: flash 90