הממצא שנמצא הבולט ביותר במסמך, הוא הקשר ההדוק בין קבוצות העסקים הגדולות בישראל, הפירמידות,  ובין אמצעי תקשורת שונים. אותם השמות המוכרים לנו מהדיון על הריכוזיות במשק והבעלות על המונופולים מופיעים שוב במסמך זה: דנקנר, ורטהיים, שטראוס, פישמן, אלוביץ, תשובה ומימן. המחקר מוכיח כי יש כאן בעיה מערכתית ולא אישית. בשל חוסר הכדאיות הכלכלי של בעלות על אמצעי תקשורת, יש לחפש את המניעים בהגנה על אינטרסים אחרים, בעיקר כלכליים.

המסמך חושף את החיבור המסוכן שבין אינטרסים כלכליים מונופוליסטים לבין התקשורת. המסמך מוכיח בבירור כי חלקים מסויימים בכלי התקשורת משרתים את השאיפה של קבוצות עסקים לשמור על המעמד המונופוליסטי ולמנוע את פתיחתו של השוק לתחרות. נכון, יש גם אינטרסים פוליטיים ומפלגתיים בבעלויות על כלי תקשורת, אך אלה טוענת וילף: "נוטים להיות שקופים הרבה יותר לציבור הרחב". 

ח"כ וילף:"ההגנה על הדמוקרטיה וקידום התחרותיות מחייבים לבחון מספר צעדים משולבים: פירוק הפירמידות, פירוק המונופולים, חיזוק השידור הציבורי, חיזוק הקשר הישיר בין הציבור לבין נבחריו באמצעות רשתות חברתיות, וכן תמריצים לבעלויות על אמצעי תקשורת נושאי תוכן חדשותי ואקטואליה, למי שאין להם אינטרס כלכלי מונופוליסטי או ריכוזי במשק הישראלי. בכוונתי לפעול להעלאת הממצאים שבמסמך זה לסדר היום הציבורי והפרלמנטרי ואבקש לקיים דיון דחוף בנושא בוועדת הכלכלה של הכנסת, ואעלה את הנושא לסדר היום במליאת הכנסת."