שאלות מלאות בשאלות

כשאנשים שואלים את הצ'אט GPT שאלה אחת הם מקבלים לפחות חמישים תשובות שונות.
אבל כל תשובה מפורטת, מלאה וחד משמעית.
אומרים שזה טוב לשאול שאלות, שעצם שאלת השאלות מראות על עניין, מראות על חכמה ובעיקר ש"אין הביישן למד".
אבל כשהייתי שואלת את המורה שלי שאלה בכיתה – לרוב היא הייתה מתעצבנת עליי ומחזירה לי בשאלה "מה לא הקשבת? אבל הרגע הסברתי". וכששואלים את הרופאים שאלה על מצבו של חולה - לרוב נקבל תשובה ש"תראו, זה לא וודאי" או כששואלים במוסך "כמה זה יעלה לי?" -  לרוב נקבל עקיצה, פלוס עיוות בפרצוף פלוס האשמה בגלל חוסר האחריות שלנו "תראי, עם איך שהגעת לפה, במקומך לא הייתי מחכה. זה יעלה לך 1500 שקלים לפני מע"מ".

אין פלא שאנשים רוצים להחליף אנשים במכשירים או ברובוטים. רק הפעולה הפשוטה של לשאול שאלה כרוכה בנטל של בושה, קבלת תשובות לא ברורות או כאלה שלא עונות על השאלה. בסך הכל שאלתי כמה יעלה לי, מה אתה בא לי עכשיו עם כל ההיסטוריה של ראשי מנוע שנת 2016?
מצד שני, גם אנחנו כששואלים אותנו שאלות אנחנו נענה לרוב בחוסר וודאות, בעצבים לפעמים או  בתשובה מפורטת יתר על המידה שלא לצורך. בסך הכל שאלו אותך מה בא לך לאכול, אין צורך לפרט איפה ומה אכלת לפני שבוע כשהיית במסעדה ההיא בדרך לאילת, אנחנו במסעדת פועלים בנתניה, קרם ברולה שלוש שכבות לא יהיה פה. כל כך הרבה שאלות, כל כך מעט תשובות, למה בכלל להמשיך לטרוח?

כשהחלטתי שאני מתפטרת שאלתי את עצמי הרבה שאלות, אבל כולם מסתכמות בשאלה אחת ראשית - "מה יהיה הלאה?" התשובה הברורה והראשונה שקיבלתי מעצמי הייתה "קודם כל לנוח". אבל מיד אחריה, השאלות עדיין המשיכו לרוץ לי בראש. יותר מזה, הם רק התרבו כמו דרקון שכשחותכים לו את הראש ואז צומחים לו עוד שניים חדשים כל פעם. שאלות כמו "כן אבל מה אז?" "כן, אבל כמה זמן לנוח?" "מה את?" "מי את?" "מה אני בכלל עושה?" ו"מה אני רוצה לעשות?"
כלכך הרבה שאלות שאני באמת שוקלת לפנות גם לצ'אט GPT שיענה לי עליהם כי לפעמים, כל מה שבנאדם צריך זה פשוט תשובה. כזאת ברורה, מלאה וחד משמעית.
וכל השאלות האלה תמיד מפחידות ומלחיצות ולמי יש כוח להתעסק בזה בכלל?

אז, מתוך בליל השאלות שרצות לי בראש, אני מקבלת שאלה נוספת בהודעת ווצאפ לטלפון, ממש כשאני כותבת מילים אלו - "יש מקום היום לזוג?" בלי "שלום", בלי "היי" ככה פשוט וישר לעניין שאל אותי לקוח שיש לו את המספר שלי, מנהלת אירוח לשעבר. ופתאום עלה בי מין רוגע כזה שלא היה לי כבר שנתיים וחצי, כי פתאום יש לי אפשרויות בחירה -
אני יכולה לענות עכשיו שאני כבר לא עובדת שם, אני יכולה לענות לו גם בעוד חצי שעה את אותה התשובה, ואני יכולה שגם שלא לענות לו בכלל. כל האפשרויות פתוחות, ואיך חיכיתי כבר להשתמש באפשרות השלישית!

בסוף בחרתי באפשרות הראשונה ועניתי מיד - "אני כבר לא שם, תוכל לשאול אותם״. תשובה ברורה, לא מלאה אומנם, אבל חד משמעית. לא עברה דקה והוא הוסיף "תוכלי להגיד להם לחזור אלי?" ופה, כבר בחרתי באופציה השלישית. לפעמים יש שאלות שלא תמיד צריכות לקבל תשובה. הם צריכות לקבל דרך כמו שאותו לקוח היה צריך להתקשר, אולי להמתין קצת שיענו לו, אב לבסוף הוא היה מקבל תשובה.
ככה גם אני, אולי אני צריכה לעבור דרך, בשבילי העולם עד שיענו לי ממזכירות היקום ויתנו לי תשובה, על הדרך שאני עשיתי.

ממני אליכם, עם המון אהבה, תמיד תמיד...
שניה.