הדרך אל עצמי

ככה זה בחיים.
ביום אחד, בבוקר אחד, את מוצאת את עצמך חלשה ועצובה באוטו כי את בדרך לנחם אבלים בישוב קטן בשומרון. ואז את נוסעת חזרה בצהריים באותו האוטו לכיוון הבית והמשפחה שלך, חזקה ואופטימית יותר, אוהבת יותר ומעריכה יותר כי מצאת נחמה כל כך גדולה אצל האנשים החזקים מהבוקר. ואז בערב, של אותו היום הזה, את מוצאת את עצמך שוב באוטו, נוסעת לבקר חברה שחזרה מעזה לכמה שעות כדי להגשים חלום גדול שלה ולנגן לראשונה בבר שכונתי וקטן בלב תל אביב. קופסא אחת קטנה נוסעת בעולם ובתוכה אישה אחת שעברה ביום אחד כלכך הרבה מקומות פיזיים ורגשיים. אם זה ביום אחד, מה קורה בחיים שלמים?

אני נוסעת באיילון, והשלטים לאורך כל הכביש קופצים לי כמו המחשבות שלי בראש. לא קשורות אחת לשנייה, מסרים סוטרים, ובעיקר הרבה. הרבה מאוד מהם.
"אתה הראש, אתה אשם!" , "האויב רואה הכל", "להחזיר אותם הביתה עכשיו!", "יחי מלך המשיח!" בר רפאלי, רותם סלע ועוד פרסומות על ביטוח רכב, חיים ותכולה. כל כך הרבה שלטים של פרסומות, מי בכלל יכול לשים לב לשלט שמראה על השתלבות נתיב, עבודות בכביש לפנייך או לזה שאת נוסעת על נתיב תחב"צ כבר עשר שניות. ככה אלה החיים, האוטו נוסע, הדרך ממשיכה, משתנה יש בה גם עליות גם ירידות, גם שיבושים, גם תמרורי דרך, גם שלטי פרסום, היעד מתקרב או מתרחק והאדם בתוכו, בסך הכל אדם. צריך לתמרן בין כל זה.

בטסט הראשון שעשיתי נכשלתי כי עצרתי ליונה שהייתה על הכביש. הטסטר אמר שאין חוק כזה, שלא היה לי שום תמרור שהוראה לי לעצור וזה יכל להיות מסוכן אם היה מאחורי אוטו עכשיו. והכשיל אותי טסט. אני בסך הכל לא רציתי לדרוס יונה, ובכל זאת, אי ציות לחוקי התנועה הכשילו אותי במבחן הנהיגה. האם חוקי תנועה באים לעזור לנו לצלוח רק בנהיגה שלנו בכביש או שיש להם גם הקבלה ישירה לחוקי התנועה בחיים שלנו? "שים לב, בנאדם שעבר קושי, חסר סבלנות עכשיו לפנייך!" או "האט, וקבל החלטה שקולה". או "ביטוח חיים עכשיו במבצע! עושים ביטוח על החיים שלך ומקבלים הנחה על הקשיים שיבואו איתם", וגם איך לא"הראש אתה אשם! תן ללב גם מקום!", "תחזיר את האמונה שלך בךהביתה! עכשיו!"

תוך כדי הנהיגה והמחשבות ששמו אותי על נהג אוטומטי, אני רואה ששוב פעם נורה לא מזוהה נדלקת לי באוטו. אני נלחצת וישר שולחת למאירי המוסכניק שלי הודעה. "מה זה עכשיו? אולי כבר נחליף את האוטו?" והוא עונה לי באדישות "בטח חיישן נוסף שנפגע, תבואי,נבדוק. לא צריך להחליף כלום."
קשה שלא לחשוב על הנורות המוזרות שנדלקו לי במהלך חיי. חלקם היו נורות אזהרה, חלקם היו נורות של חיישן שנפגע וחלקם היו נורות של חסר לי אוויר בנשמה.
בנורות של האוטו מאירי והמוסכניקים השונים טיפלו, אבל הנורות שנדלקו בחיי אני היא זאת שהייתה צריכה לטפל. לפעמים לקח לי שנים עד שהבנתי את הסיבה לנורה, לפעמים הייתי צריכה עזרה חיצונית, לפעמים הבנתי מיד מה הבעיה והיו פעמים שראיתי את הנורה, אבל התעלמתי ממנה.
אז אני קוראת פה ספר, והולכת שם לאיזה סדנה, ופה עוד איזה מנטור חדש להקשיב לו, ושם עוד איזה טיפול פנים טוב, ואולי שיעור תורה נחמד, ועוד איזה חולצה להרגשה הטובה שתעלם אחרי שתי כביסות.. והכל טוב והכל ממלא וחשוב, אבל ממה את בורחת?

תהיה הדרך אשר תהיה, בין אם נרצה ובין אם לא, היא תפגיש אותנו עם כל התחנות שלה. יהיו נורות אזהרה שידלקו ואנחנו נצטרך לעצור ולרדת, לבדוק ולתקן. יהיו תמרורים שיזהירו אותנו לפני שיבושים בדרך או לפני עליה לצומת דרכים. אבל בסוף, גם אם עצרנו, ירדנו והתעייפנו, אנחנו נצטרך לעלות שוב לאוטו ולהמשיך בדרך, אחרת –נתקענו.

הדבר היחיד שאנחנו יכולים לשנות בדרך הזאת, זה את הנהג שנמצא בתוך האוטו. איך הוא רואה את הדרך, האם הוא מקשיב לתמרורי אזהרה, האם הוא למד איך לנהוג בה והאם הוא על נהג אוטומטי או שהיד שלו על מוט ההילוכים? יש מכוניות שסתם עושות רעש, יש מכוניות שעוקפות וחותכות ויש מכוניות שצריכות לעצור רגע, לתדלק את עצמם ולהכניס אוויר לגלגים שלהם.

ככה זה בחיים, או שאנחנו עוברים טסט, או שאנחנו צריכים לעבור למבחן נוסף. בשני המקרים, אם לא נלמד מהטעויות, לא נצליח לעבור.
ממני אליכם, עם המון אהבה
שניה.