"להיות או לא להיות"

כולם מתלוננים שאין חיי לילה בעיר, ולא ניתן להציל את מה שנשאר וכדומה, אבל אף אחד לא שם לב שהמקום הקטן הזה כמו ה"מונאקו" ממלא בסוף השבוע את החלל עד לאפס מקום ואם זה לא מספיק? גם עומדים שם אחד על השני. בר לכאורה תל אביבי לגמרי בגישה ובנישה שלו, שכונתי וקטן (להעביר את סוף היום עם בירה טובה), אבל לגמרי ירושלמי ובעל נוכחות ירושלמית מלאה. כל המי והמה של הביצה הלילית בעיר דואג לעבור "לכבד" בסוף השבוע ואיכשהו מוצא את עצמו על הבר מעיף ניירות בשעה00:00 לצלילי מוסיקה יוונית- קסם לא?!

אני חייבת לציין שמאוד הופתעתי מהזרימה של הקהל ומהגיוון שלו, פתאום כולם הופכים חברים והיד שלי גולשת לפלטת ירקות של הבחורה לידי. מטורף! החיבור הוא שונה מכל מועדון שביליתי בו בשנה האחרונה, באמת מגיעים לבלות ולהנות במקום הפיצי והחמוד הזה. דבר נוסף שגרם לי להתמוגג מאושר הוא צוות ההנהלה שבאמת דואג לכל בליין שמגיע גם אם לחמש דקות בודדות. תמיד הלקוח מרוצה, ואם לא? הוא יחזור בתקווה באמת לתפוס כיסא על הבר (כי זו באמת עבודה קשה) וליהנות מהנוף ממול. ויש נוף יפייפה.

הקהל במקום מורכב מכמה סוגים של אנשים: התל אביבים באמצע שבוע שחוזרים להורים לארוחת שישי- הם דואגים להגיע במדי א' תל אביבים של גופייה וברמודה ועדיין מתקבלים בחיוך. הירושלמים האסליים שמגיעים עם מכופתרות לבר שכונתי ( מתאמץ אבל חמוד) והאאוטסיידרים שמראה הפאנקי שלהם כובשים חיוכים מכל כיוון. התחלות רבות של קשרים ידידותיים וגם רומנטיים מתחילים שם על הבר ושוב, הכל בגלל האווירה המקסימה שיש למקום. גם מרלין מונרו שמצויירת על הקיר מחייכת לאורך כל הערב- כייף כזה.

בעניין הריקודים, אני עדיין חושבת איך לפלס את דרכי לפיסת רחבה מסכנה ולהתחיל להזיז את הישבן, עד אז אני אסתפק בתזוזות קלות על הכיסא שמאחורי צי של גברים שמקפצים במצב רוח- יש יותר טוב מזה? נשמע קליפ של ג'יי לו. איך אפשר לסכם את השבועות אחרונים? התמדתי כדי לראות אם באמת המקום גועש ואכן ללא הפתעות מיוחדות, גם אני נשאבתי לתוך הבר הירושלמי/ תל אביבי/ היפסטרי/ אסלי וכדומה שהוא מייצג וזה מה שיפה במקום- לכולנו הוא מתאים בול!

ממליצה בחום וכמובן צאו ותבלו

עד לסופ"ש הבא זכרו, אם שותים לא נוהגים

שלכם,

יפית.