עיטור יקיר ירושלים

לזוכים הוענק עיטור יקיר ירושלים על פועלם בתחומי התרבות, דת ומורשת ישראל, חינוך, קירוב לבבות וסובלנות, פעילות ציבורית ומחקר ואקדמיה.

הזוכים באות: פרופ' רות גביזון, מר יהושע מצא, פרופ' רפאל קטן, מר יצחק קופ, פרופ' מרדכי אליאב, פרופ' אפרים חזן, מר עאדל דאהר מוחמד שרבאתי, הגב' סוזן פרידמן-הוכשטיין, הרב איתן דב איזמן, הרב מנשה אייכלר, מר אהרון אפלפלד והגב' רות חשין.

לפני תחילת טקס הענקת העיטור נפגש נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין, עם הזוכים - לחץ את ידיהם וברך אותם: "כירושלמי אני יודע שמוקירי ירושלים זוכים להוקרה מירושלים בחזרה. אני זוכר את יקירי ירושלים לדורותיהם וליבי מתמלא אהבה ושמחה בזכות פועלם לירושלים שלא על מנת לקבל פרס אלא מתוך אהבתם ודאגתם  לירושלים, כל אחד והשקפת עולמו הוא.

12 הזוכים- כתריסר השבטים. היום במדינת ישראל יש לנו שבטים שונים והאיחוד הירושלמי הוא חשוב ביותר. העושה למען ירושלים, העיר משיבה לו כגמולו הטוב. אנו שמחים בשמחת ירושלים ובשמחתכם."

ראש העיר ניר ברקת ציין כי "העיר ירושלים ותושביה מכבדים ומוקירים את מי שתרמו ועודם תורמים לעיר במשך שנים רבות כחלק מעשייתם. לכבוד הוא לנו שיש בירושלים אישים שכאלו ואנו גאים להעניק להם אות כבוד על פועלם הייחודי לעיר".

אות יקיר ירושלים מוענק ע"י ראש העיר ירושלים מאז שנת 1967. עם כניסתו לתפקיד העביר ראש העיר ניר ברקת את הליך הבחירה לוועדת שיפוט בלתי תלויה, בראשות כבוד שופט בית המשפט העליון בדימוס יעקב טירקל, בה חברים הגב' עדינה בר שלום, הרב ד"ר בני לאו, הרב יצחק גולדקנופף והגב' אורה אחימאיר.

השנה הוגשו 68 מועמדים לקבלת העיטור. הוועדה המקצועית דנה בכל המועמדים שהוצעו והעבירה המלצתה לוועדת השיפוט בראשות השופט טירקל. וועדת טירקל בחרה ב-12 המועמדים הסופיים להם הוענק אמש עיטור יקיר ירושלים.

רצ"ב תמונות מהאירוע – ניתן להשתמש בתמונות ללא תשלום - קרדיט לצלם ג'קי לוי.

על הזוכים בעיטור ופועלם: 

 הרב איתן דב איזמן

הרב איתן דב איזמן נולד בשנת 1943. הוא גדל והתחנך בירושלים, ולאחר לימודים בישיבת בני עקיבא נחל יצחק בנחלים התקבל ללימודים בישיבה הגבוהה של מרכז הרב בירושלים. בשנות לימודיו קיבל סמיכה לרבנות. הוא שירת בצה"ל ביחידה מובחרת של חטיבת ירושלים. במלחמת ששת הימים היה חובש במגן דוד אדום.

ב-1964 נמנה עם מייסדי הישיבה לִצעירים שעל יד ישיבת מרכז הרב ובה היה ר"מ, מחנך וראש הישיבה. בַּהמשך היה ממייסדי בית הספר נֹעם בנים ונֹעם בנות בירושלים ובמרוצת השני הפכו בתי הספר לרשת נֹעם-צביה . שנים רבות ליווה את התפתחותה כמנהל, כראש ישיבת ירושלים לצעירים וכראש אולפנת צביה ירושלים. גם כגמלאי הוא פעיל בעמותה ומלווה אותה בכל עניין לימודי, חינוכי, תורני וחברתי.

שבע שנים פעל ברבנות הראשית ולצד עבודתו השוטפת הוא פעיל בתפקידים ציבוריים. 

מאז שָכל את בנו הצעיר, החייל צבי יהודה ("ציקי") ז"ל, הוא מסייע – עם רעייתו – למשפחות שכולות בירושלים ובארץ.

הרב מנשה אייכלר

הרב מנשה אייכלר נולד בירושלים בשנת תרפ"ט,  1929. 

במלחמת העצמאות התנדב להביא מזון לנזקקים, ותוך סיכון חייו הגיע למקלטים והעביר לתושבי העיר מצרכים חיוניים. גם לאחר ההפגזות עסק, עם אחיו יוסל איש ירושלים, באיסוף מצרכי מזון ממפעלים ומתורמים והעברתם לנזקקים ולניצולי השואה. בתום המלחמה הקימו יחד את ארגון המתמידים, שהציל בני נוער מהידרדרות לפשע. מדי שבת נהג לארח בביתו נזקקים או להעביר להם סעודות מוכנות לשבת. בהמשך היה אחראי על אפיית מצות בעבור גדולי הרבנים בירושלים. 

במלחמות ישראל –  התנדב לרבנות הצבאית והיה ממונה על זיהוי החללים ועל הבאתם למנוחה נכונה בקבר ישראל. בשל כך זכה לכינוי ה"סבא" של זק"א. על פעילותו למען כבוד המת הוענק לו עיטור על"ה (עיטור לוחמי המדינה).

פרופ' מרדכי אליאב

פרופ' מרדכי אליאב נולד בפולין בשנת 1920. בן 14 עלה לארץ  והתגורר בתל-אביב. הוא למד בגימנסיה הרצליה והיה פעיל בברית הנוער הדתי ואחר כך בבני עקיבא. לאחר לימודים בבית המדרש למורים בירושלים הדריך נוער בסג'רה ושירת בפלוגה הדתית. בקיץ 1947 שהה בגרמניה כשליח חינוכי לנוער שבמחנות העקורים ולאחר קום המדינה ריכז את ההדרכה במחנה הקליטה של יהודי תימן בנתניה.

ב-1949 קבע את ביתו בירושלים. בעל תואר מוסמך של האוניברסיטה העברית למד מקרא ולאחר מכן  שירת בצה"ל כקצין מנהלי וקצין דת והיה ממייסדי האגף הדתי של מחלקת הנוער והחלוץ בסוכנות היהודית. – ומטעמה היה הממונה על תנועות הנוער הדתיות. בין היתר היה ממקימי הסניף של תנועת בני עקיבא בירושלים. ב-1958 קיבל תואר דוקטור והיה חוקר ומרצה לחינוך ולתולדות עם ישראל. הוא עמד בראש המחלקה לתולדות עם ישראל ובראש הקתדרה לציונות דתית באוניברסיטת בר-אילן. כמו כן היה חוקר וחבר בצוות ההיגוי של יד בן-צבי בירושלים. עבודתו הניבה ספרים ומאמרים רבים בנושא העלייה לארץ ישראל והיישוב בה ובחקר ירושלים במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20.

לצד עבודתו עסק בפעילות ציבורית והיה פעיל במרכז לחקר יהדות הולנד בירושלים וחבר בוועדת הביקורת של רשות השידור. במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים שירת בהגנה האזרחית על ירושלים.  

אהרון אפלפלד

אהרון אפלפלד נולד ב-1932 בצ'רנוביץ שבבוקובינה. במלחמת העולם השנייה הוגלה עם אביו לטרנסניסטריה, ולאחר שהופרדו נדד מכפר לכפר ברחבי אוקראינה. הוא עלה לארץ ב-1946 במסגרת עליית הנוער. ב-1950 התגייס לצה"ל ועם שחרורו החל ללמוד ספרות עברית וספרות יידיש באוניברסיטה העברית. במשך 19 שנים לימד במכון גרינברג בירושלים. בשנת 1979 התמנה לפרופסור לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ובה עבד עד פרישתו לגמלאות. הוא חבר האקדמיה ללשון העברית, ובשנת 1997 נבחר לחבר באקדמיה האמריקנית לאמנויות ולמדעים.

שירים ראשונים מפרי עטו התפרסמו בעיתונות במחצית הראשונה של שנות החמישים. ב-1959 התפרסם סיפורו הראשון בכתב העת גזית  ומאז ראו אור ארבעים וחמישה ספרים – נובלות, סיפורים קצרים, מאמרים ומחזות.

כתיבתו זיכתה אותו בפרסים, בהם פרס ישראל לספרות יפה (1983), פרס ברנר, פרס מילוא, פרס אוסישקין (על ספרו כפור על הארץ, 1967), פרס מדיסיס לסופר זר (2004, על ספרו סיפור חיים שתורגם לצרפתית), פרס על שם נלי זק"שׂ (2005). 

בשנת 2008 הוענק לו פרס גרינזאנה קָאווּר, וב-2012 קיבל את פרס הספר המתורגם לאנגלית הטוב ביותר על ספרו פרחי אפלה מטעם האינדיפנדנט הבריטי.

פרופ' רות גביזון

פרופ' רות גביזון נולדה בירושלים ב-1945 וגדלה בחיפה. את לימודיה האקדמיים במשפטים בחרה לעשות בירושלים ומאז היא מתגוררת בעיר. ב-1974 הצטרפה לסגל הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, ובה היא חוקרת ומלמדת עד היום. 

לצד עבודתה האקדמית הקפידה לשלב פעילות ציבורית וחברתית. שנים רבות עסקה בנושאי זכויות האדם והייתה פעילה באגודה לזכויות האזרח ושימשה יושבת ראש ונשיאה של האגודה. גולת הכותרת של פעילותה בתחומי דת ומדינה הייתה יצירתה של אמנת גביזון-מדן. הרצון לגשר על שסעים בחברה הישראלית הביא אותה לפעולה משותפת עם הרב יעקב מדן, וזו הניבה את האמנה, שנועדה לפלס דרך לחיים משותפים של המגזרים השונים בישראל, בהם דתיים וחופשיים.

כמו כן פעלה במרכז מינרבה לזכויות האדם, במכון ירושלים לחקר ישראל, במכון לדמוקרטיה ובמכון ון ליר בירושלים. בשנת 2005 ייסדה את מציל"ה – מרכז למחשבה ציונית, יהודית, ליברלית והומניסטית, שבו היא משמשת נשיאה-מייסדת. היא הייתה פעילה בוועדות ציבוריות שונות, בהן ועדת כהן להגנת הפרטיות, שהניבה את חוק הפרטיות, ועדת צדוק לחוקי העיתונות, ועדת שמגר למינוי היועץ המשפטי לממשלה וועדת וינוגרד לחקר מלחמת לבנון השנייה.

עבודתה זיכתה אותה בפרסים, בהם פרס אביחי (עם הרב יעקב מדן), פרס ירושלים לסובלנות, פרס א.מ.ת., פרס חשין ופרס ישראל.

סוזן פרידמן-  הוכשטיין

סוזן פרידמן הוכשטיין נולדה בארצות הברית בשנת 1943. היא בעלת תואר שני בספרות צרפתית. ב-1972 עלתה לארץ וקבעה את ביתה בירושלים. עם עלייתה הייתה מהמובילות את הקמת בית הספר היסודי אוולינה דה רוטשילד בעמק המצלבה כבית ספר ממלכתי-דתי לבנים ולבנות בכיתות מעורבות. עם בן זוגה היו ממייסדי בית הכנסת היכל אריאל. ב-1988 הייתה ממייסדות מתן – מכון תורני לנשים – בראשותה ובהשראתה של הרבנית מלכה בינה. מרכזו של המכון נמצא בירושלים, ובו בית המדרש ללימודים מעמיקים לקבוצות נשים מובילות. ב-1998 הייתה בין המייסדות של תנועת קולך – פורום נשים דתיות, שנאבק על שוויון זכויות ועל קידום מעמדן של נשים בחברה הדתית ובחברה הישראלית בכלל. למשך עשר שנים הייתה חברה בוועד המנהל של הפורום ועד היום היא פעילה בארגון.

נוסף על פעילותה בתחומי החינוך ושיתוף נשים היא פועלת לקידום תחומי הרפואה בעיר, והיא חברה בוועד המנהל של HMOIC בבית החולים הדסה, בין היתר במכון שרת. היא הייתה שותפה עם פרופ' שלמה פוקס בייסוד התוכנית Jerusalem Fellows למנהיגות חינוכית, שלימים הפכה לחלק ממכון מנדל, והיא תורמת ומגייסת כספים לעשרות עמותות וארגונים לקידום נשים בעיר.

פרופ' אפרים חזן

פרופ' אפרים חזן נולד ב-1943 בג'רבה שבתוניסיה. ב-1952 עלה לארץ עם משפחתו. ב-1966 החל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים ומאז הוא תושב העיר ופעיל בה.   מחקריו התמקדו בחקר השירה העברית בצפון אפריקה. מחקריו הניבו כ-30 ספרים שכתב וערך וכ-150 מאמרים, ובזכותם היה לחוקר פורץ דרך בתחום הזה. שנים אחדות היה ראש המפעל לחקר השירה העברית בצפון אפריקה במכון בן-צבי בירושלים וכן המנהל המדעי של משגב ירושלים – המכון לחקר מורשת יהדות ספרד והמזרח. ב-1990 החל ללמד ולחקור בחוג לספרות עברית באוניברסיטת בר-אילן, ובה התמנה בהמשך לפרופסור מן המניין, לראש המחלקה ולדיקן הסטודנטים. מאז 1984 הוא חבר האקדמיה ללשון העברית.

לצד עבודתו האקדמית היה מורה ומחנך במכללות הירושלמיות לחינוך: אפרתה, ליפשיץ, מכללת ירושלים ומכללת דוד ילין. 

כפעיל ציבור היה ועודנו פעיל בארגונים ובעמותות. 

רות חשין

רות חשין נולדה בירושלים בשנת 1937 – דור שביעי בעיר, נינתו של יואל משה סלומון. 

יותר מ-45 שנים עמדה בראש הקרן לירושלים. במהלך שנות כהונתה – תחילה כמנהלת ובהמשך כנשיאה הבינלאומית – גייסה הקרן יותר מחמישה מיליארד וחצי שקלים, ואלה הושקעו באלפי תכניות ובמאות אתרים במערב העיר ובמזרחה – בתחומי החינוך והתרבות, הרווחה והבריאות, המדע והשימור, הסובלנות והדו-קיום. במרוצת שנות עבודתה הובילה את הקמתן וביסוסן של שבע השלוחות הקבועות של הקרן ברחבי העולם.

כיום היא פעילה ציבורית בעמותות רבות.

יהושע מצא

יהושע מצא נולד ב-1931 בשכונת משכנות שאננים בירושלים. הוא סיים את לימודיו בבית הספר היסודי כי"ח  אליאנס ואחר כך בבית חינוך. בעת לימודיו, כנער בן 14, התנדב ללח"י ובו פעל ולחם עד לאחר מלחמת העצמאות. בין היתר פעל בהפצת חומרים מחתרתיים, בהדבקת כרוזים ובפעילות צבאית של מיקוש וכיבוש. בתום לימודיו התגייס לצה"ל והיה קצין בחיל התותחנים.

14 שנים הוא עבד במשרד רואי חשבון בירושלים. ב-1965 נבחר לחבר מועצת העיר ושירת בה עד לשנת 1979. עשר שנים היה סגנו של ראש העיר טדי קולק. 

בשנת 1984 נבחר לכנסת והיה חבר בה ברציפות עד לשנת 2002. ביוזמתו קיבלה הכנסת תיקון לחוק יסוד: ירושלים למניעת פגיעה בעיר וחלוקתה של בירת ישראל. לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים יצא לשליחות ממלכתית כנשיא ומנכ"ל מפעל העצמאות והפיתוח (הבונדס). על פעילותו, שהביאה לשיאים בהפצת אגרות חוב של מדינת ישראל, הוענקה לו תעודת הוקרה.

בשנת 2014 פרסם את ספרו האוטוביוגרפי שני אקדחים. כיום הוא משמש יושב ראש קרן מורשת מנחם בגין.

יצחק קופ

יצחק קופ נולד בעיר העתיקה של ירושלים בשנת 1929. הוא למד בתלמוד תורה חרדי ואחר כך באלומה – הישיבה התיכונית הראשונה בארץ. ב-1946, כשהוא בן 16 וחצי בלבד, התגייס לשורות ההגנה, ופעל עם פלוגתו בשכונות דרום ירושלים – מקור חיים ותלפיות – ואחר כך בסדום. במרס 1948 הגיע לגוש עציון בשיירת נבי דניאל ובראשית מאי 1948 נפצע, אך פינויו לא התאפשר ובשל כך נותר בגוש עד לנפילתו – ועם כל מגניו שנותרו בחיים הועבר לשבי בירדן. עם שובו לירושלים פָּתח מגדנייה ובה הכשיר חניכים. 

מאז פרישתו לגמלאות הוא מתנדב בארגונים שונים בירושלים ומנהל גמ"ח שהקים כדי לסייע למשפחות נזקקות.

חוויותיו מפעילותו בהגנה הניבו ספרים רבים, בהם ספרו הראשון גדוד מכמש בקרבות ירושלים במלחמת העצמאות (בהוצאת גבעת התחמושת) המתאר את הקרבות סביב ירושלים. ספרו השני, רומן בצל המחתרת, מתער את ימי המחתרות והמאבק בבריטים ואת מלחמת העצמאות בירושלים. ספרו השביעי עומד לראות אור בקרוב.

פרופ' רפאל קטן

פרופ' רפאל קטן נולד ב-1942 ברואן שבצרפת. בעקבות המלחמה נאלצה משפחתו לברוח לשוויץ, ובה שהו במחנה מעצר עד לתום המלחמה. ב-1949 עלתה המשפחה לארץ – תחילה לקיבוץ יסודות ובתוך זמן קצר לירושלים. בסיום לימודיו התקבל לעתודה האקדמית והתחיל ללמוד בבית הספר לרפואה של בית החולים הדסה. בתום שירות צבאי של שש שנים – בהן גם מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים – השתחרר בדרגת סרן ושב לבית החולים הדסה, שם החל להתמחות באונקולוגיה. לאחר 15 שנות עבודה במרכז הרפואי בעין כרם, בהן ארבע שנות התמחות בארצות הברית, ייסד את המכון האונקולוגי במרכז הרפואי שערי צדק, ובשנת 2001, לאחר שבע שנים, הוזמן לנהל את המכון האונקולוגי בבית החולים שיבא בתל השומר – משרה שנשא בה במשך 15 שנים עד צאתו לגמלאות. לאחר פרישתו שב למכון האונקולוגי בשערי צדק ובו הוא משמש יועץ.

כאונקולוג בעל שם עולמי התמנה לחבר בוועדות רפואיות בינלאומיות חשובות, ומחקריו הרבים מוכרים ומוערכים בעולם. במרוצת השנים הדגיש את הצורך בטיפול בכאב, לצד הטיפול הכימותרפי והקרינתי, ואף כתב ספר על הטיפול התומך בחולים אונקולוגיים.

עאדל דאהר מוחמד שרבאתי

עאדל דאהר מוחמד שרבאתי נולד ב-1944. הוא גדל במשפחה ברוכת ילדים. בילדותו התלווה פעמים רבות לאביו, ששימש מגשר ובורר בסכסוכים שכונתיים ואחרים, וממנו למד לסייע לאנשים לפתור את סכסוכיהם בדרכי שלום. בשנות ה-80 בחרה בו ועדת הסובלנות והסולחות בירושלים, המורכבת מעשרה מנכבדי מזרח ירושלים, לשמש בורר ו"שופט חברתי". משנות ה-90 הוא מתנדב בלשכת הרווחה במזרח ירושלים ומטפל בעיקר בנושאים רגישים, אשר דורשים טיפול רגיש, מקצועי ודיסקרטי, תוך הבנת הרקע הדתי והעדתי. בין היתר הוא מסייע ביישוב סכסוכים הקשורים בכבוד המשפחה, בנושא של נשים מוכות ונשים בסיכון, בסכסוכים בין שכנים ועוד. משנת 2000 הוא מתנדב בשיטור הקהילתי בתחנת שלם שבמזרח ירושלים. בהיעדר מעון או מקלט במזרח ירושלם לנשים מוכות פתח את שערי ביתו הפרטי והפך אותו למקלט. 

בשנת 2005 התמנה, על פי בקשת השופטים, לשופט ובורר בבית המשפט השרעי בגבעת שאול בירושלים. משנת 2007 הוא משמש שופט ובורר בבית משפט השלום בירושלים.

פעילותו להשכנת שלום ולפישור וגישור בסכסוכים זיכתה אותו בפרס קרן ירושלים על שם טדי קולק.

תמונות: באדיבות העירייה