חודשו החפירות הארכיאולוגיות והשימור באתר המטויל חורבת חנות שבשפלת יהודה

האתר המטויל חורבת חנות נחפר, מפותח ומשומר בימים אלה מחדש בשיתוף הקהילה, ביוזמה משותפת של רשות העתיקות, קרן קימת לישראל והמועצה האזורית מטה יהודה.

במסגרת עבודות הפיתוח של האתר, הפופולרי מאוד בקרב מטיילים, ייחפרו וישומרו חלקים קדומים נוספים, במטרה לקשור בין נקודות שנחפרו במקום בעבר, וכך - לקבל תמונה מלאה יותר על החיים במקום בעת העתיקה.

"החפירה היא פרויקט חינוכי קהילתי-תיירותי, שמטרתו לשתף את התלמידים בחפירת העבר בסביבת מקום מגוריהם, וכך – לחבר אותם לשורשים, לארכיאולוגיה, ולמקום שבו הם גרים" אומרים עומר שלו וסמיון גנדלר, מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות. עד כה' השתתפו בחפירה תלמידי ביה"ס "גשר" לחינוך מיוחד, חניכי המכינה הקדם-צבאית "שובו אחים" ותלמידי תיכון "ברנקו וייס" מבית שמש.

הדר אברהמי, מנהלת מחלקת מרחב מרכז באגף חינוך וקהילה בקק"ל, הדר אברהמי, מנהלת מחלקת מרחב מרכז באגף חינוך וקהילה בקק"ל "החוויה בחוץ שונה מהכיתה, פתאום יש כאלה שחובשים על עצמם כובע של מנהיגים ולוקחים פיקוד ואחריות, ויש כאלה שפשוט נהנים מהעבודה הפיזית הקשה. הערך שהתלמיד נפגש בו הוא עצום, אני מאמינה שהחוויה הזאת תלך איתם בהמשך החיים. אנחנו מברכים על העשייה המשותפת עם רשות העתיקות ואנשי המרחב והייעור, ומתרגשים להיות עדים לתהליכים המיוחדים שקורים בשטח".

האתר חורבת חנות נקרא גם חירבת אל חאן, על שם חאן הדרכים ששכן במקום, אשר אירח, צליינים שעברו על הדרך העתיקה, שחיברה בין ירושלים לבית גוברין. נראה, שדרך זו נסללה כבר במחצית הראשונה של המאה ה-2 לספירה, במהלך מרד בר כוכבא – או אולי שנתיים קודם לכן, לכבוד ביקור הקיסר אדריאנוס באזור.

מאוחר יותר, בתקופה הביזנטית, נבנתה הכנסייה, שהיוו נקודת עצירה והתרעננות עבור הצליינים בצד הדרך. המתחם נחפר כבר בשנות ה-80, ולאחר מכן שוב ב2015-2016, אך האתר נותר חידתי.

"מעט מאוד ידוע לנו על ההיסטוריה של המקום", אומר יגאל רדשקובסקי, שניהל במקום חפירה מטעם רשות העתיקות בשיתוף קק"ל.  מעניין, שמקור היסטורי מפורסם מהמאה ה-6 לספירה – 'יומן המסע של אנטוניוס המרטיר הנוסע מפיאקנצה', הקנה למקום הילה נוספת, שהפכה אותו לאתר עלייה לרגל בעת העתיקה; 

אנטוניוס ייחס למקום, בטעות, את מקום קבורתו של גוליית, והוא מפרש את גל האבנים שעמד באתר כאקט של צליינים ומבקרים, שהשליכו במקום  אבנים כאות גנאי. גל אבנים זה, ניצב במקום עד היום.

בחפירת האתר בשנת 1986 התגלו מעל לשרידי הכנסייה בני כ-1400 שנה, מבנה מהתקופה הממלוכית והעות'מנית. רצפת הכנסייה, עשויה פסיפס מרהיב, עם עיטורי מדליונים עגולים, עשויים ציורי שריגי גפן, ובתוכם

דמויות בעלי חיים. בין הציורים על הפסיפסים נמצאה גם כתובת ההקדשה בלטינית: "בזמנו של החסיד ביותר האהוב הכומר וראש המנזר תיאודורוס, בוצע הכל המלאכה של הוספת הגומחה,  הציוד והנחת הלוחות (אבנים) של קצה הכנסייה יחד עם הדיאקוניקון, מן היסודות. בחודש אפריל של האינדיקציה ה-12."

במרחק של כ-10 מטרים משם, נחשף בית גיתות מרשים לייצור יין, המתוארך אף הוא לתקופה הביזנטית. בסמוך לכנסייה זוהו שרידי בית מרחץ, ואף נמצאה אבן שמרמזת, אולי, כי במקום היה גם בית בד לייצור שמן זית.

החפירה המחודשת, תקשר בין החפירות השונות שנערכו באתר לאורך השנים, ותבקש לאשר (או להפריך) את ההשערה, כי כלכלת החאן והכנסייה התבססה על ייצור שמן זית ויין. בנוסף, לאחר שימור המקום, יוכלו המבקרים ליהנות מאתר מתוחזק ונגיש של שרידים ארכיאולוגיים.

לדברי אלי אסקוזידו, מנהל רשות העתיקות, "רשות העתיקות מבקשת לחבר את הציבור לעברו. בפרויקט זה, יש תועלת כפולה: הנגשת הסיפור הארכיאולוגי של המקום לקהל, וחיבור ישיר ובלתי אמצעי של התלמידים לנכסי המורשת הסמוכים לביתם אני מברך על שיתוף הפעולה הפורה עם קק"ל והמועצה האזורית מטה יהודה."