בטקס מרגש אשר התקיים באודיטוריום ע"ש רפאל מגיד, בקמפוס האוניברסיטה העברית עין-כרם העניקה הוועדה של הפקולטה לרפואה פרסים לרופאים וחוקרים מצטיינים בתחומי הפעילות השונים והמגוונים של הפקולטה לרפואה. את הפרס עבור תרומה משמעותית בתחום האומנויות קיבל השנה ד"ר לובוצקי על שני ספריו, אותם כתב וערך.

"שני הספרים מדברים על נקודות ציון משמעותיות בחיי העם היהודי, ושניהם נכתבו מזווית אישית", מספר ד"ר לובוצקי ומוסיף, "אני שמח ונרגש על הזכות לכתוב על תקופות מיוחדות שהשפיעו על העם שלנו ומקווה שהמורשת של דור מקימי המדינה תמשיך ללוות את חיינו".

הספר הראשון 'מן המדבר והלבנון', רב מכר אשר ראה אור בשנת 2008 בהוצאת ידיעות ספרים ותורגם לאנגלית לפני כשנתיים בארה"ב מתעד את אירועיו האישיים בעזה ובמלחמת לבנון השנייה והשיקום מפציעתו.

הספר השני, 'לא דרכי האחרונה– סיפורו של איסר לובוצקי' שיצא בשיתוף המרכז למורשת בגין בהוצאת ידיעות ספרים, מספר את סיפור חייו של סבו של ד"ר לובוצקי, איסר לובוצקי, אשר היה חבר מחתרת בגטו וילנה, לחם כפרטיזן במהלך מלחמת העולם השנייה ונפצע. הספר אשר נכתב דרך נקודת מבטו של הסב, שוזר את סיפורו באמצעות תיאורים ספרותיים של ד"ר לובוצקי על סמךעדויות מוקלטות של סבו בצירוף מחקר היסטורי.

ד"ר לובוצקי מספר כיצד ספרו השני היווה עבורו סגירת מעגל, "בעודי מחלים מהפציעה במחלקה לשיקום אורתופדי בבית החולים שיבא בתל השומר, סבי הגיע לביקור במחלקה וסיפר על פציעתו וכיצד אחות יהודייה פרטיזנית עשתה הכול כדי לטפל בו - חבשה אותו בתחבושות מעלים שהיו ביער וטיפלה בו באנטיביוטיקה שנלכדה מרכבת גרמנית. בין היושבים בחדר היה ד"ר יצחק זיו-נר, מנהל המחלקהלשיקום אורתופדי בשיבא. בגמר הסיפור הישיר סבי את מבטו אל ד"ר זיו-נר ואמר לו: אמך, הנקה, היא האחות שטיפלה בי ביער והצילה את חיי, וכך בהפרש של 60 שנה חווינו מחדש את אותו הסיפור, משואה לתקומה".

 

תמונה: באדיבות דוברות שערי צדק