מעשה בעשייה

חזרנו לשגרה. טוב... חלקנו ליתר דיוק, ומעל הצעד המעודד הזה מרחפת איזו מין תחושה מעצבנת כזאת של לחץ באוויר. לחץ לאלו שחזרו לשגרה ושוב צריכים להתמודד עם לו"ז וצלילים של שעון מעורר שפתאום חזר להם לחיים אחרי כל כך הרבה זמן בלי. ולחץ גם למי, שכמוני, נשאר בבית. הלא חיוניים, בוהי המסכים ומאכלסי הספות, נאלצים עכשיו לראות אנשים סביבם קמים עובדים, חווים, עם סיבה לעבור את היום ולאט לאט משמעות צמד המילים "לא חיוני" מתחילה לחלחל פנימה. בסופו של דבר נשארת הרגשה ריקה של כלום. כלום ושום דבר, וזה מלחיץ.

שלא תבינו אותי לא נכון, הכלום הזה יכול להיות מאוד מאוד כיף. שגרת הטרנינג מהלילה הקודם, שגרת המתכונים של דפי האורז, אימונים בזום, נטפליקס מהבוקר עד הערב ואפילו כאלה שהתחילו להריץ סרטוני "טיקטוק" אבל עכשיו פתאום, שוב שינוי בעלילה ולכל שינוי כזה צריך הסתגלות מחדש.

עד לפני שבוע לפחות היינו כולנו באותה סירה של חוסר ודאות, כולנו היינו שווים בני שווים לראשונה בחיינו. מנהלים וגם עובדים פשוטים, עצמאים וגם שכירים כאחד בלי עבודה וכולם כאחד דואגים לעתידינו. הייתה הרגשת אחווה של שותפות גורל ותקווה שאולי נצליח להתחיל מאיזושהי נקודת אפס פנטסטית, בלי משמעות למעמדות, ביחד. אבל עכשיו יש את מעמד ה"חיוני לא חיוני" שוב התפלגות. וכשאתה לא חיוני לפעמים זה יכול להרגיש כאילו זה קורה רק לך.



לראשונה בחיי נרשמתי ללשכת התעסוקה כדי שאוכל לקבל את דמי האבטלה בתקופת החל"ת שלהם אני זכאית, שאוכל להנות מדמי כיס חביבים שיעזרו לי בתשלומי החשבונות, פתאום הכסף הפך ממשאב שמספק את הרצונות שלי, לכלי ההישרדות שלי.

אז אני מתיישבת מול פקידה ממוחשבת שמתחילה לירות עליי שאלות קיומיות בסגנון של "מה הכישורים שלך?", "איזה עבודה את מחפשת?", "באיזה תחום?" שאלות שאם מקדישים להם כמה שניות של מחשבה יכולות קצת לעורר חרדה. באמת מה אני מחפשת? מה אני רוצה להיות? נציגת מכירות? מתאמת פגישות? מזכירה? השאלות שלהם אומנם נראות סתמיות או לגמרי פרקטיות אבל לי הם הרגישו כמו משחק פסיכולוגי בין החיים שלי למציאות שאליה נקלעתי.

אני בת 27 ועדיין לא יודעת מה אני הכי אוהבת לעשות כי יש מלא דברים שאני אוהבת ומחלקם אולי אפילו מצליחה להתפרנס בכבוד אבל עכשיו כשהאופציות מצטמצמות לכותרות כאילו זה נראה רחוק מלהיות משהו שמתאים לי. ומה הכישורים שלי? לא יודעת יש לי הרבה כאלה אבל לא יודעת אם בעבודות שהם מציעים לי אצליח להוכיח אותם. אני פשוט רגילה ואוהבת להיות בעשייה כלשהי ומשם אני כבר זורמת, כי עשייה עושה לי טוב, נותנת לי להרגיש שיש לי מטרה לקום אליה בבוקר, גוררת אחריה עוד עשייה, מפתחת ונותנת לי להרגיש שאני עושה עם עצמי משהו ושאני לא שורפת סתם את הזמן, שהוא כל כך יקר בימינו.
אבל מה זה עשייה בכלל? מי מגדיר אותה?

כששאלתי את גאון הדור, ד"ר גוגל מה ההגדרה של המילה "עשייה" הוא הביא פירוש קצר ויפה: "עשייה: מימוש, קיום, הגשמה". חמוד נכון? כי כשאנחנו בעשייה אנחנו לפחות בדרך לממש את עצמנו, נותנים סיבה לקיום שלנו ואולי גם על הדרך מצליחים להגשים את עצמנו. כן זה נתן לי תשובה אבל זה עדיין הרגיש לי שטחי כמו הכותרות של לשכת התעסוקה. כי אם עשייה היא מימוש, קיום והגשמה אז חוסר עשייה שווה לכלום, כלום ושום דבר והרי לכם הצצה להרגשה של מי שהוגדר כ"לא חיוני"

אבל אז נזכרתי באחד השיעורים  של יובל הכהן אשרוב שסיכמתי וזה יותר חידד לי את המשמעות לכל הדבר הזה שנקרא "עשייה", וזה מה שכתבתי: "כשאדם לא נמצא במקום שלו ולא עושה את היעוד שלו הוא ירגיש שהוא לא מועיל ושאין בו תועלת". זה  די התחבר לי למה שהרגשתי השבוע, שאין בי כרגע תועלת וזה דבר איום להרגיש או אפילו לחשוב, אבל הוא גם הסביר שיש סימנים לאדם שיעזרו לו לדעת אם הוא עושה את מה שהוא צריך לעשות: 1) שהוא מועיל לחברה. כי כשאדם מרגיש שהוא מועיל לסביבה שלו אז זה מביא אותו לסימן השני - 2) שמחה, כי כשאנחנו עושים דברים שמועילים לא רק לעצמנו זה מעורר אצלנו שמחה.

כשחושבים על זה, נראה שלאדם אין בחירה בכלום מלבד בחירת הסביבה שלו. העבודה שלו, מקום המגורים שלו, החברים, העיסוקים....
במי אדם מקיף את עצמו, באיזה אנשים? מאיזה אבני יסוד הם עשויים? מקנאה, ריכולים וצרות עין? או אהבה, קבלה וחמלה? זה מתבטא גם בעיסוקים שאנחנו בוחרים לנו. הסביבה מפתחת את האישיות שלנו ועם הזמן אנחנו הופכים יותר ויותר דומים לסביבה שלנו.

אני יכולה לגמרי להסכים עם זה, מה שמביא אותי לשאלה הבאה: אז מה לעזאזל עושים עכשיו?! כשעל בערך חצי מהאנשים עדיין נגזר לשבת בבית והסביבה שלהם מסתכמת בטלוויזיה, טלפון ודפי אורז? כמוני?

במוקדם או במאוחר כולנו כנראה נחזור לשגרה בסוף, אבל איך נחזור אל השגרה זו שאלה אחרת. אני חושבת שעשייה היא משהו יותר רחב ובעל משמעות מרק תלוש שכר. יש בנו יכולות שיכולות לשנות חברה שלמה, ולהכיל כאן תרבות אחרת. איכותית ומקבלת אז בואו ננצל את זה לטובת כולנו, ביחד .

מאחלת לכולנו שנמצא את העשייה הטובה והנכונה לנו ולסביבה שלנו ונמלא את העשייה שלנו בחמלה, בקבלת האחר ובאהבת חינם סתם כי זה בחינם, בלי משכורת שתגדיר אותנו אלא כערך אמיתי שנמצא אצל כל אחד מאיתנו והוא למעלה מכל שיעור.
ממני אליכם,
שניה