החלטות, פחדים ומה שבינהם

אז אתמול זה היה רשמי,
-"אולי תחשבי על זה קצת ?"
-"לא"
-"אולי לכמה פעמים בודדים?"
-...-
"אולי פעם בשבוע ? מהבית?"
-"לא חני אני באמת.."
-"אולי אני אתן לך חופשה לחודש ניסיון ?"
-"פליז אל תעשי לי את זה יותר קשה ממה שזה!"
-"טוב אני מכירה אותך , אי אפשר להזיז אותך כשאת מקבלת החלטות.."



בואי. על מה את מדברת? איזה יודעת לקבל החלטות חני יקרה שלי .. מנהלת אהובה שלי? הרי לבחור את הקפה שלי בבוקר לוקח לי נצח וגם זה אחרי התלבטויות קשות בין שחור לנס, אבקה או גרגירים?

החלטות החלטות.. למה כל כך קשה לקבל? למה החסימה הזאת? מה זאת הנוקשות הזאת? ולמה אני חייבת להפסיד משהו בקבלה שלכם?

אתמול זה קרה, קיבלתי החלטה שהתבשלה אצלי בלב, בראש ובבטן כבר הרבה מאוד זמן. באמת כבר אי אפשר היה להזיז אותי ממנה.

באופן רשמי הודעתי בעבודה שאני עוזבת. שאני ממשיכה בדרך אחרת , בדרך שלי.
זה מרגש ומפחיד בו זמנית.. היציאה הזאת מאזור הנוחות שלי, מי מבטיח לי שבחוץ יהיה טוב יותר? החברים.. מה עם החברים שלי?! 6 שנים אני איתם אני רואה אותם יום יום- יותר מאשר את המשפחה שלי. ימי הולדת, חתונות, בר מצוות, הלוויות, נופשים, טיולים ומה לא עברתי עם אותם אנשים שהם חלק כל כך גדול מהיום שלי? איפה עוד יהיה לי דבר דומה? מלחיץ.

מה יותר מלחיץ? שזה חדש לי. לא, הקטע של העבודה החדשה, האנשים וכל זה.. לא.
ה"לקבל החלטה" זה מה שחדש לי. מאז שאני זוכרת את עצמי אני לא זאת שהייתה מקבלת את החלטות בחיי ורוב מה שאני החלטתי בחיי לרוב היו דברים שלאו דווקא היו או עשו לי טוב אז העדפתי לתלות את ה"רצונות שלי " בכל מה שהאנשים סביבי החליטו בשבילי, בין אם זה ההורים, בן הזוג, הסוכן שלי או החברות שלי.

השאלה הכי פשוטה של "מה בא לך שנזמין לאכול" הייתה תמיד מסתכמת ב"מה שבא לך. תחליט/י. אבל שאלו אותך שאלה פשוטה – מה לך בא ?! גאד דאמט , מה את רוצה? מה מתחשק לך, מה שניה רוצה?! זה נשמע אולי שטותי ואולי אם תשאלו אותי קצת אגואיסט כי כמה בנאדם יכול להיות מרוכז בעצמו וברצונות שלו? אבל זה דברים שמתחילים במשהו הקטן ביותר ביום יום שלנו ומשם יכול לפתח דרך חיים אצל בנאדם שבה לרוב הוא שם את הרצונות שלו ואת הבחירות שלו שזה בעצם הוא עצמו – בצד.

בכל מקום אנחנו גוש שלם ומהלך של רצונות. כל החיים שלנו הם ערימה של החלטות ובחירות שלנו שאנחנו החלטנו ורצינו בהם . איך ההרגשה להסתובב בעולם שכל חייך הם רצונות והחלטות שאנשים החליטו עבורך יחד עם פחדים שתקעו אותך ? אני אגיד לכם – זה איום ונורא .
לדבר הזה קוראים איזור נוחות . הכי נוח שמקבל ההחלטות מהקטנות ביותר שלך לבין הגדולות ביותר לא יהיה אתה . אחרת גם את מי תוכל להאשים ? את עצמך? יותר נוח להאשים את כל העולם.



האסימון הזה נפל לי אי שם באזור היומולדת שלי ביולי האחרון . משהו בחודש של היומולדת שלי מביא איתו לחשבון נפש ביני לבין עצמי, הבנתי שכשאני לא מקבלת את ההחלטות של עצמי ותולה את זה בעולם, בבן הזוג, בהורים או בחברים זאת אגואיסטיות אמיתית. כי אין לי אח"כ כל אחריות  ואז יש לי אל מי להפנות אצבע מאשימה .

עם כל הכבוד לפחד, עם כל הכבוד לחוסר וודאות, עם כל הכבוד לכל האשמים באשר הם.
ההחלטות שלי יהיו שלי הם החיים שלי. האשמה והאחריות הן לחלוטין עליי .
אף אחד אחר לא חיי אותי ולא אתכם..
קחו אחריות על ההחלטות שלכם.

שלכם,
שניה.