זה התחיל בהפגנת המתמחים, שחשו כי הם נותנים הרבה מעבר למה שהם מקבלים. לרופאים ולאוצר יחסים מעט משונים, מזכיר לי זוג נשוי עם ילדים, רק שהפעם הגירושים עלולים להיות מאד מכוערים.
 

בואו נניח שהאישה החרוצה היא בעצם המתמחים, ואילו הבעל כפוי הטובה זה האוצר, עד כה לא מסתמנת בעיה ממשית, אך ברגע שהאישה מרגישה כי אין היא מוערכת היא תקום בוקר אחד ותחליט שהיא עוזבת. אם נחזור לרגע למתמחים, נבין כי הפרידה במקרה הנ"ל תהיה קצת יותר אקוטית כי בכל זאת מדובר רק בחיי אדם.
 
די במקביל יצאה לרחובות גברת אחת העונה לשם דפני ליף, שהפכה מדינה שלמה על פיה, והכניסה גם את ידידנו ראש הממשלה לכוננות ספיגה. אנשים אספו את הפקלאות ועברו להתגורר באוהלים. כן כן, אוהלים כמו קמפינג, עם עוד אלפי אנשים נחמדים יותר ונחמדים פחות, שחולקים איתם את פיסת המטר הרבוע שעוד נותרה בשדרה.
 
כל השבוע פסטיבל בומבמלה ובמוצ"ש המופע המרכזי: שלמה ארצי עולה לבמה ובוחר את מילות השיר, מתוך מגוון רחב של שלטים שהונפו בכיכר. ביבי הטרוד גייס את מיטב המוחות ועלה עם רעיון מ-ב-ר-י-ק!!! ראש הממשלה הגאון של מדינתנו השרויה תחת מתקפת מחאות, החליט להקים וועדה עם כל מיני פרצופים מלומדים שיבחנו את הנושא, יקבלו אלפי שקלים בחודש, ימשיכו לבחון ושוב כעבור חודש יקבלו חבילות של כסף ולאחר מכן יגיעו למסקנות שיהיו מקובלות בעיקר על ביבי יקירנו וקצת פחות על העם.
 
אז יצאתם שוב לרחובות, צעדתם, הפגנתם מחיתם ואני סיקרתי את מעלליכם. גם ביבי עמד שם, הסתכל עליכם וחייך, הוא הכין תוכנית מבעוד מועד ושלף אותה רגע לפני שסיר הלחץ התפוצץ. ל"אס" של ביבי קוראים שליט, גלעד שליט, זה אותו חייל חטוף שערכתם עבורו עצרות מפוצצות כשלא היה לכם על מה למחות.
 
נתון מעניין מלמד אותנו, שמגעים בנוגע להחזרתו של שליט החלו להתקיים ממש באותה נקודת זמן שהאוהל הראשון הגיח לאוויר שדרות רוטשילד התל אביביים. האופוריה על חזרתו של שליט תקפה את כולנו, התפננו מסיקור מחאות ל"פסטיבל שליט" וכעת שגם הוא נגוז מהכותרות, חזרנו לרחובות, עוד מוצ"ש מול המחשב, מסקרת את מה דפני ליף הטיחה בביבי, ומה הפציר בנו איציק שמולי, יו"ר התאחדות הסטודנטים, את שלמה ארצי החליף שלום חנוך, אך הנאומים והקריאות נותרו בעינן.

שעון הקיץ הוחלף לחורף, החשכה מקדימה וגם הז'קט יצא מהארון, אז למה לעזאזל המחאות לא פורשות, מדוע הן אינן יוצאות לפגרה, לשנת חורף קלה. מבחינתי, זוהי מחאתי האחרונה: אני דורשת "שקט חברתי", אני דורשת פסק זמן לנשום את השורשים הרטובים שהותיר הגשם הראשון, להתחבא בשבת בצהריים בפוך מפני צינת הסתיו ולדעת שהערב לא מצפה לי שום הפגנה בכיכר פריז.