האמת שלא מעט שעות ישבתי הערב (ד') וחיפשתי מוזה רצינית לכתיבת טור לאתר, התישבתי מול המחשב בסלון אמרתי לעצמי בוא נכתוב על היום הראשון ללימודים, אחרי שלוש שורות הבנתי שייתכן וזה יהיה ערב ארוך, המילים לא יצאו ורעש המקלדת לא נשמע.

 יצאתי אל הגינה חשבתי שמשם תגיע הישועה. לקחתי את האייפד, תפסתי סיגריה, אך מה שיצא זה שבעיקר נהנתי מהאוויר המדהים שהיה מלווה ברוח נעימה כאילו הסתיו כבר כאן, הפעם אמרתי בוא נכתוב על הפגנת המיליון, האמת רציתי, ניסיתי וזה פשוט לא יצא.

ואז הגיעה השעה 23:41 אני כמו כל גבר ממוצע אשר ער בשעה שכזאת      ( לרוב כולם ישנים ואתה ער כאילו היית אחרון המורדים) צופה בערוץ 56, חדשות הספורט מסתיימות ו"הקוף" פותח עונה חדשה של "מתמסרים" ואני זוכה לראות את האיש שבגללו אני עוד זוכר חסד נעורים לקבוצה שאותה אני אוהד, יושב הראש איציק קורנפיין.

איני מכיר את איציק אישית והקשר היחידי שאי פעם היה לי איתו - זה מסרון ששלחתי לו מתוקף תפקידי כעורך האתר.

מבלי לחשוב יותר מידי שלפתי את המכשיר שסטיב ג׳ובס הביא לאוויר העולם ( תודה סטיב) והמילים זרמו תודה לאל.

אל מול עיני נגלה איש רציני, מכובד, בעל סגנון ובעיקר נשמה מלאה באהבה לקבוצה ולענף הכדורגל. באולפן ישב בחור שבמרוצת הקריירה לא נח על זרי הדפנה כמו שאר חבריו לענף ובין אימון למשחק מצא זמן לאקדמיה, הוציא שני תארים ורכש בעמל רב, בזכות ולא בחסד, את התפקיד הניהולי הבכיר ביותר בבית״ר י״ם.

במהלך המשדר ראיתי יו״ר שרוב הזמן צריך היה להצטדק אל מול המחמאות שקיבל מ"הקוף", צפיתי באיש נעים הליכות נטול גינונים ופוזה שלפני שעקץ את ( דדש,שקלאר, ארזי או רוני לוי) ידע גם להחמיא לכל אחד ואחד בסגנון דיבור מכובד תוך אמירת כל הדברים שישבו לו על הלב.

בנקודה זאת אני רוצה לפנות אל אותם האוהדים שחושבים שבלי קללה, איום או זריקת חפץ אין את חווית המשחק, חשוב שתדעו שאף אדם אינו חף מטעויות ואני בטוח שגם קורנפיין טעה פה ושם, אך אי אפשר להתעלם מהעובדה שלמרות הביקורת שנכתבה עליו, הנאצות שספג, השירים ששמע, עזיבתו של אמסלם, הלחצים והליצנים מארצות הברית... איציק שידר רוגע ובסגנונו הבטיח שיהיה טוב. לראיה יש קבוצה ויש שש נקודות.

אז אם זוהי המציאות בבקשה תנו פירגון לאיש! ואם לא בא לכם לפרגן תיזכרו באלי טביב, תומר סיני או דני לוי (מבלי לפגוע בכבודו של אף אחד) ותגלו מי עדיף.

היידה בית"ר