צילום: פלאש 90
 פרק חשוב מאוד בספר ההיסטוריה של מדינת ישראל נכתב בשבועות האחרונים. זהו פרק שאותו ילמדו בהרחבה בעוד עשרות שנים בבתי הספר ובמוסדות להשכלה גבוהה. על הפרק הזה יכתבו עבודות, הוא יופיע בבגרויות, תזות אקדמאיות ינסו להבין מה היה אז (היום), ייכַּתבו מחקרים, ההיסטוריונים ידברו על המחאה החברתית הגדולה של שנת 2011.
 

יספרו שם על ראש ממשלה שנרדם בשמירה, יספרו שהוא היה חזק במשלים, יספרו  שבכל פעם שהוא דיבר לעמו הוא חייך חיוך די מגוחך, יספרו  שהבטיח הבטחות וגם הפתעות. יספרו שתושביי מדינתו ציפו לקבל משפט מחץ מראש הממשלה ובמקומו הם קיבלו משפט של מפעיל חגיגת יום הולדת לגיל הרך (שקית הפתעות). עוד יספרו בשיעורי האזרחות בשנת 2065 כי לאותו עם של אותו ראש ממשלה נגמר האוויר והוא יצא לרחובות בזעקה שקוראת: "העם דורש צדק חברתי".
 
עוד יספרו שעד  אותו היום היינו עם הסיסמאות, מהיום הפכנו להיות עם המעשים! מהיום לא ניתן לומר על הצעירים שהם מפונקים ויותר אי אפשר לומר עלינו שאנחנו חברה עצלנית. אחרי הערב (שבת)  גם לא ניתן לומר יותר שזוהי מחאה פוליטית ושום ספין שיצא מלשכת ראש הממשלה או מאחת מלשכות שרי הממשלה הרחבה והלא מועילה הזו, לא ישבור את רוח המחאה.
 
קראו להם דור הסושי, ניסו לזלזל בכוחם, אמרו שהם מפונקים. אז אמרו. ומי שאמר שיאכל את הכובע, שיקום הבוקר ויביט במראה וישאל את עצמו - מה אני יכול לעשות למען החברה? מתוך אמונה שמה שיביא את הגאולה והרווחה החברתית היא הנתינה האישית של כל אחד ואחת מאתנו למען החברה. וזה מיועד בעיקר אליכם, נבחרי העם - השרים וחברי הכנסת.
 
בימים האחרונים ניסו עמיתיי אנשי התקשורת לשאול את השאלה האם המחאה לא גדולה מדי על דפני ליף וחבריה להנהגה? כולם חיפשו את הסדק בין המוחים, כולם אמרו שזהו מוצ"ש של מבחן לחברי המחאה. כמה יצאו לרחובות? כולם שאלו. כמה באמת חזקה המחאה שאלו טובי הפרשנים? התשובה הגיעה הערב (מוצ"ש) ובגדול. צמרמורות אחזו את גופי וחשתי התרגשות עד דמעות לראות את התמונות בטלוויזיה ואת הדיווחים על מאות אלפי האזרחים ברחבי המדינה שיצאו לרחובות. אזרחים שפשוט נמאס להם לחיות את מלחמת ההישרדות בארץ האבות. אלו האזרחים שרוצים לחיות בכבוד במדינה שמתגאה בכך שמצבה הכלכלי טוב משאר מדינות העולם.
 
אין ספק שהמחאה שפרצה היא תולדה של הזנחה פושעת של ממשלות ישראל במרוצת השנים. אין ספק שהאשמה לא נופלת רק על ממשלתך מר נתניהו, אך גם אין ספק שזה קרה במשמרת שלך (כל הבאסה) אך בשעה שכזאת נמדד מנהיג, זוהי העת שלך להוכיח שאתה ראוי לכיסא שעליו אתה יושב, זהו הזמן להודות בטעויות ולתקנן. אל תנוח על זרי הדפנה ותביט בסקרים בנחת ותגיד שום דבר לא השתנה. עם הספר יצא אל הרחובות ומשבוע לשבוע יותר ויותר מצטרפים אל המוחים במאהלים. אומרים עלינו שאנו אזרחים בעלי זיכרון קצר ויתכן שכאלה היינו עד לא מזמן אך הזיכרון חזר אלינו. ועכשיו זכרו זאת אתם נבחרי העם.
 
ראש הממשלה, נראה שאתה מאוד אוהב את תפקידך ואת הכיסא שאתה יושב עליו, בוא ותירשם בדפי ההיסטוריה של מדינת ישראל כראש הממשלה שהיה קשוב לעמו. תזכור שבשביל למלוך צריך להמליך. החזר את הכבוד האישי לאזרחים, בוא ותן לנו את האפשרות לעתיד חברתי וכלכלי טוב יותר, בוא ותשנה את המציאות העגומה בארצנו הקטנטונת. חזק את החלשים ומתן את החזקים.
 
אנחנו עם בעל חובות רבים למדינה – צבא, מיסים ויוקר מחיה, וכאזרחים עד היום קיבלנו הכל בהבנה ובהכנעה. אבל היום המחאה כבר כאן ובגדול ומי ייתן והיא לא תיפול עד אשר נקבל את הזכויות להן אנו זכאים. לא רוצים להיות טייקונים, רוצים להרגיש שהצדק נעשה. רוצים לחיות בכבוד.
 
נבחרי העם, אחריות גדולה מוטלת עליכם וכל יום שעובר לא חוזר. הקושי של הציבור הוא גדול. די לדיבורים קדימה למעשים.