הוא מסתכל עליי בעיניים כחולות וחיוך חמדמד כאילו פיצח את החיים עצמם, אני מחייכת בחזרה ולא מפסיקה להגיד כמה שאני אוהבת. מניח יד מלטפת על הלחי שלי וכאילו האידיליה הזו תימשך לנצח. באאאם! בבת אחת חוטפת נגיחה, הציפורניים ננעצות ואני רק מנסה להשתחרר מאחיזת הברזל של תינוק בן ארבעה חודשים, כשהבונבון התמים הזה בעצם מנסה לתלוש לי את העין ולעצב לי את הפרצוף מחדש. מבולבלים? גם אני! בחיי שלא ראיתי את זה מגיע! 

בדרך כלל הורים טוענים שהם מבינים את הג'יבריש האינסופי שהתינוק שלהם מדבר, אני עדיין לא שם. באמת שהייתי שמחה לדעת מה מתרחש במוחו של תינוק, מה הוא מבין ואיך אני יכולה לעזור לכבודו? פסדרר אז למדתי להבין את נסתרות דרכי התינוק בכל מה שקשור לצרכים בסיסיים, זה קל.. עכשיו שמישהו יסביר לי איך לחזות צעצוע שעף עליי מטווח קצר ללא סיבה וללא זמן תגובה.. עוד שנה שנתיים מקווה שעוד יהיה פה מי שיספר לכם על זה.

בזמן האחרון הוא גם התחיל לחמוד לי באוכל שזה בכלל מהבנתי והלאה - איך אפשר לרצות את מה שעדיין לא הכרת? מסתכל בעניין רב בצלחת שלי עושה פרצוף של רעב ופורץ בבכי. עוזבת הכל, מכינה לו בקבוקי אבל הוא בשלו צורח ומעיף אותו (לכי את והבקבוקי שלך). לבסוף מבין שאין מה לבכות אבל דופק עוד צרחת "אני את שלי אמרתי" כנראה כאות מחאה על זה שנאלץ להמתין ואז נקרע מצחוק כל ההאכלה. עכשיו תגיד נשמה מה אני חברה שלך? אולי אלון יהיה טוב בביזנס או בפוקר.. בשני המקרים צריך לעשות פרצוף לא מרוצה גם כשאתה מבסוט עד הגג.

אז לעת עתה זה נראה שעקומת הלמידה שלי לא זריזה כמו שקיוויתי, קצת מפגרת בקצב ולעומתי אלון לא מתמהמה. בכל פעם מחדש מפתיע אותי כמה תבונה יש לפיצי כשהוא עושה לאימא שלו בית ספר. דווקא לחברות של אמא שלו הוא עושה עיניים - מי יודע אולי בקצב הזה שבוע הבא הוא עוד יפתח טינדר וייצא להתבליין. אוחח הילדים של ימינו...

 

תמונה: לירן מור