סליחה

יום כיפור בפתח, היום בו לכל אדם יש הזדמנות ואפשרות לבקש סליחה ולקבל כפרה על המעשים הלא טובים שלו השנה. אני אישית לא חסידה גדולה של בקשת הסליחה ביום כיפור. 

אני מאמינה שכשאני פוגעת באדם אני אבקש ממנו סליחה ומקווה שהיא תגיע אליו וללבו.

השנה,לקראת יום כיפור,יצא לי לעשות חשבון נפש, והרגשתי צורך בעיקר לבקש סליחה מעצמי.

סליחה על כך שהסתכלתי במראה לפעמים ולא אהבתי מה שאני רואה שם. 
סליחה על הרגעים בהם הייתי בסביבת אנשים וכשדיברתי הקול שלי נשמע לי חזק ומציק. 
סליחה מהלב שלי שלא תמיד הכנסתי אליו את האנשים הנכונים, גם כשהמוח הזהיר.
סליחה על כל הדברים שרציתי לעשות השנה אבל לא עשיתי,סליחה על כל הפעמים שייחסתי יותר מדי חשיבות למה שאנשים  מדברים עליי.
סליחה על הקול הפנימי בראש שלי, שתמיד מלווה ומבקר אותי, האם אני טובה מספיק? יפה מספיק? מצחיקה מספיק? מצליחה מספיק?
סליחה על הימים שבהם הייתי מסביב לאנשים שכל כך לא מתאימים לי ובניסיון להיות דומה השתנתי להיות בן אדם אחר ממי שאני כדי להתקבל באותה חברה.
סליחה על הרגעים בהם אני שוקעת בעבר ובמה שהיה במקום לחוות את ההווה ואת הרגע. 
וסליחה על כך שהרבה פעמים הסתכלתי על חצי הכוס הריקה במקום  החצי המלאה, והתרכזתי במה שאין במקום במה שיש.

אני מוכנה לפתוח את השנה החדשה.

לפתוח ספר חדש, לסלוח לעצמי ולנסות לשפר לקראת השנה החדשה, לאהוב את עצמי יותר, כל חלק וחלק, מבפנים ומבחוץ, לאמץ את ה"אני" שלי ולהיות יותר בטוחה במה שיש לי להציע. 
אני חושבת שלפני שאנחנו רוצים לפתוח דף חדש עם הסביבה החלק הראשון והחשוב ביותר הוא לסלוח לעצמנו. להשלים עם עצמנו עוד הרבה לפני שהסביבה סולחת לנו, להיות נקיים ושלמים עם עצמנו. 
אז שיהיה לכולנו צום קל.