מכתב לילדה שהייתי



השבוע האחרון היה כולו בסימן התחדשות עבורי

הארץ כולה התכוננה לשנת הלימודים החדשה ולי היה זמן בין העבודה, החברים והנסיעות לקחת רגע לעצמי ולחשוב על הילדה שהייתי לפני 12 שנים, על הרגשות שלי לגבי החוויה הזו שנקראת בית ספר ובמיוחד מה הייתי אומרת לילדה הזו אם הייתי יכולה.

התקופה של בית הספר עבורי הייתה מחשלת, מבגרת ובעיקר עיצבה אותי להיות מי שאני, כמובן שקשה למצוא מילה שיכולה לתאר את התקופה, לא תמיד הסתדרתי במסגרת הזו במיוחד כי למדתי במוסדות דתיים כשהמחשבות שלי כבר היו במקום אחר לגמרי.

לא היה לי קל עם שאר התלמידות כי רוב הזמן הרגשתי שאין לנו שפה משותפת ואין לנו על מה לדבר, המחשבות שלנו הלכו לכיוונים שונים.

וכך יצא שרוב הזמן בבית ספר הרגשתי די לבד, הכרתי חברים חדשים בעבודה ובמסגרות שמחוץ לבית הספר, אבל תמיד הייתי חוזרת לשם בתחושה של בדידות.

גם למורות לא היה קל להתמודד איתי ועם מי שאני, נחשבתי לסוג של "תופעה" בבית ספר ולא ידעו כל כך איך "לאכול" אותי או איך להתייחס למצב הזה.

אני יודעת שיש הרבה בנות ובנים במצב שלי, שמרגישים גם הם את התחושה של הבדידות וחוסר השייכות בסביבה הבית ספרית , זה לא קל בכלל להתחבר לאנשים שאתה מרגיש שלא מעוניינים בחברתך, אבל אני יכולה להמליץ לכם, כאחת שעברה את זה: פשוט תשחררו, תהנו מהשנים האלה, אל תחשבו יותר מדי, תמיד יגידו לכם שהשנים האלה לא חוזרות אבל זה באמת נכון.

תמיד תדעו שאתם לא שונים ולא קשורים אלא מיוחדים ותמיד תמצאו בחוץ אנשים שיבינו אתכם.

אם הייתי יכולה להגיד לילדה הזו היום כמה דברים הייתי אומרת לה לא לפחד, להנות במקסימום, לצחוק במקסימום ולבכות במקסימום.

הייתי אומרת לה כמה שאוהבים אותה גם אם היא לא תמיד הרגישה ככה במסגרות שהכניסו אותה ובסוף הייתי אומרת לה , שתמיד תזכור והכי חשוב - הכל עובר .

 

שנת לימודים מוצלחת לכולם!


 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה