דיבור תרבותי

משינה חוגגת 30

המכונה בת 30 , וזו סיבה טובה לבשר על תחילת חגיגות. לפני שלושה עשורים הגיחה מכונת הרוקנרול עם אלבום ראשון שהביא בשורה חדשה במוזיקה הישראלית. ממועדון הפינגווין לקולנוע דן, מהאצטדיונים לפארק הירקון, משינה כבשה את האוזן הישראלית חוללה מהפכה ונבחרה ללהקה האהובה בכל הזמנים וללא ספק זו שגידלה דורות על שירים שהפכו להמנונים. עם השנים מגיעים המספרים. 30 שנה, פרידה אחת, 15 אלבומים (אולפן, הופעות ואוספים) ,מכירות של מעל חצי מיליון עותקים  (לא כולל הורדות) ,ספר שירים אחד, 63 קליפים, 9 אלבומי סולו של החברים, 200 גיטרות בס, 1830 הופעות, 51 מהן בקיסריה, 2 בפארק הירקון, 122 הופעות בארה"ב , מעל מיליון כרטיסים. 5 חברים, 6 חתונות, 2 גירושים, 14 ילדים (שיודעים עליהם), לפחות 1600 ארוחות משותפות, 3,243 ריבים, 11,150 בקבוקי וודקה. 

את המופע החגיגי הראשון, תקיים משינה במוזיאון ישראל, ובכך חגיגות 30 השנה ללהקה ישתלבו בחגיגות היובל של המוזיאון.  

משינה – 30 שנה למכונה, יום שני ה-27.7, מוזיאון ישראל, בשעה: 21:00

תערוכת בוגרי בצלאל

התערוכה השנתית של בוגרי בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, תציג ברחבי קמפוס הר הצופים, את עבודות הבוגרים לשנת 2015.  הביקור בתערוכה הוא הזדמנות להיחשף למיטב הכשרונות הצעירים, שמציגים מידי שנה פרוייקטים מובילים בתחומם, מתוך אמירה אישית, מחקר וחדשנות. בתערוכה יוצגו עבודות ציור, פיסול, צילום, עיצוב, תכשיטים ואביזרי לבוש ואופנה, מיצבים, מיצגים, סרטי וידיאו ואנימציה, כלי קרמיקה וזכוכית.

אלפי המיצגים של בוגרי שנת הלימודים, משקפים עיסוק מורכב ומרובד באישי, ובחברתי, בגלובלי ובמקומי. התערוכה מורכבת מקשת רחבה של פרויקטים אישיים שעוסקים בנושאים של זהות זוגיות ומשפחה, ולצידם כאלו הנוגעים לנושאים הקשורים בתרבות ובמורכבות של הקיום המקומי והאוניברסאלי. היצירתיות של הסטודנטים באה לידי ביטוי בחידוש וחדשנות, הן מבחינה רעיונית והן מבחינת טכנולוגיות וחומרים, ולצד אלו ניתן להבחין בהתכתבות עם מסורת, מורשת, שורשים ומלאכות עתיקות.

בצלאל – קמפוס הר הצופים, פתוח במהלך השבוע, נעילה – 7.8

פסטיבל בבית

בשנתו החמישית פורץ פסטיבל בבית את גבולות הפרטי והאישי ומציג מופעים תיאטרליים אינטימיים, בחללים שונים ומשונים שיאירו את הבית, את ירושלים ואתכם באור שונה לגמרי. עיר היא סך כל הבתים, הרחובות, החורבות והאנשים שגרים בה. פסטיבל בבית, בשנתו החמישית, יוצא מגבולות ארבעת הקירות של הפרטי וזולג  אל מרחביה הנסתרים של ירושלים. מופעי הפסטיבל מוצגים במבנים נטושים, במוסדות ציבור, בבתים חבויים ובמרחבים נשכחים ומבקשים להרגיש את פעימות ליבה של העיר ולספר עליה סיפור שהוא גדול מסך כל בתיה.

הקול גלוי

כשמקשיבים רואים את כל התמונה

מתחת לכביש המהיר, בפאתי עיר הבירה, על מדרון מסולע, פזורים בתיו הנטושים של הכפר ליפתא. מבעד למראה הפסטורלי של הכפר רוחשים מטעני העבר, ההווה והעתיד - ריבוד של סיפורים אישיים, אירועים היסטוריים, התפתחויות פוליטיות וכוחות כלכליים.

עבודת הסאונד 'הקול גלוי' מזמינה אתכם לשיטוט פרטי בשבילי הכפר ליפתא במהלכו תלקטו מן הכפר קולות שייצרו, אט אט, חוויה רבת מימדים. מצוידים באזניות ובאפליקציה שפיתחנו במיוחד עבור העבודה, תפסעו, אחד אחד, במורד הוואדי. מכשיר הטלפון שלכם יהפוך  לסטטוסקופ ייחודי שבעזרתו תוכלו להאזין לרחשי המקום, עדויות וקטעי שיחה. שימו את האוזניות, הניחו את הפלאפון שלכם על סלע, על אדן החלון או על עץ התאנה- הקול יבקע.

ליפתא, הכפר הפלסטיני היחיד בגבולות הקו הירוק ששרד כמרקם נוף ­כפרי שלם, מיועד כיום

 לעבודות פיתוח ובנייה אשר יפגעו באופן דרסטי בשלמותו וייחודו לטובת פרויקט של מלונאות, מסחר ומגורי יוקרה. תוכנית מתאר 6036 עומדת בימים אלו במרכז מאבק משפטי וציבורי שבומשתתפות קבוצות בעלות עמדות שונות. בנקודת זמן זו, טרם ההכרעה על עתיד הכפר, אתם מוזמנים להתהלך במקום ולהקשיב לסבך קולות.

היצירה היא פרי שיתוף פעולה בין 'מראה מקום' - פרויקט רב מחלקתי בבצלאל לבין 'פסטיבל בבית'.

השימוע

אירוע האזנה מחדש

בחדר שקירותיו לבנים, סביב שולחן ישיבות, מאחורי דלתיים סגורות, מתכנסות להן ארבע דמויות. כולן כבר כיכבו בדרמה שהסעירה את הציבור הישראלי בתחילת 2014, כאשר אדם ורטה, מורה למחשבת ישראל באורט טבעון זומן לשימוע שלפני פיטורים בעקבות מכתב ששלחה תלמידתו ספיר סבח לשר החינוך ובו טענה כי הוא מבטא בכיתה "דעות של שמאל קיצוני" ו"יוצא נגד המדינה".

חומרי הגלם של הדרמה הזה כמו נלקחו ממיטב הקלישאות של שחור ולבן: נערה מול גבר, ימין מול שמאל, מזרחיות מול אשכנזיות, תלמידה מול מורה. סוגיות של פוליטיקה, חינוך ודמוקרטיה נמזגו את תוך העלילה והניבו תגובות אוטומטיות של המאזינים - כאילו נכתבו כולם על ידי מחזאי מנוסה.

ביצירה "השימוע", תוכלו להקשיב לאותו שימוע בדיוק באופן אחר וחדש. ארבעה שחקנים ישמיעו את אשר נאמר באותו החדר - אך לא יציגו אותו. כשהם חובשים אוזניות, ישמעו השחקנים את הקלטת השימוע המקורי ויחזרו על המלים ללא שהות, בפעולה הדורשת ריכוז ולא מאפשרת התכוננות, אפיון של הדמות או הזדהות. השמיעה של הטקסט מחדש - בקולות חדשים ובווריאציות שונות, מנתקת את הטקסט מהקשרים אוטומטיים, מדעות קדומות, חושפת את רבדיו הרבים ומייצרת רגע טהור של הקשבה חדשה.

יצירתה של רננה רז

משתתפים: אמיתי יעיש בן אוזיליו, עופר עמרם, רננה רז, נעמי פרומוביץ

מסיבה חברתית

הרכב הסווינג "האחיות לוז" במסיבת דירה נוסח הארלם

"האחיות לוז" – הרכב הסווינג והפוסט-דו-אופ הירושלמי שכבש את הקהל בארץ, בארה"ב ובאירופה חוזרות לכור מחצבתן – עיר הקודש. בפסטיבל בבית 2015 הן יערכו מסיבת דירה בסגנון ההארלמי הישן - שהוא בעצם בדיוק כמו הסגנון הירושלמי העל-זמני: אין במה, אין תאורה, רק מוזיקה טובה ואנשים טובים.

מסיבות הדירה נולדו בניו יורק של תחילת המאה שעברה. שכר הדירה הרקיע שחקים ומאות דיירים שאינם בטוחים כיצד יצליחו לשלם לבעל הבית החודש, פונים להשלים הכנסה בדרך מקורית ומהנה במיוחד: מסיבה חברתית.

זה לא דרש הרבה: רק לפנות את כל הרהיטים, למלא את האמבטיה באלכוהול (תוצרת בית יותר משתלם!), לבשל הרבה הרבה אוכל למכירה (לא רק עוף מטוגן), לדאוג שיש מלאי של נייר טואלט ולגייס מוזיקאי סווינג שיעבירו לאורחים את הלילה בכיף. זה לא היה רק אמצעי פרקטי, זה היה החמצן התרבותי של תושבי השכונה: אנשים שלא יכלו להרשות עצמם לצאת לקונצרטים מפוארים, היו מגיעים במוצאי שבת - אחרי שקיבלו את המשכורת השבועית ולפני יום המנוחה, ללילה של חגיגה, שמחה, אוכל ביתי טעים וריקודים עד אור הבוקר.

אז אם גם שכר הדירה שלכם לא נמוך, ומזמן לא הזזתם את הרגליים, בואו ונעשה את זה בירושלמית. המוזיקה עלינו, הריקודים עליכם. בואו.

איפה?

שכונת נחלאות. הכתובת מדויקת תימסר עם רכישת הכרטיס.

משתתפים:

האחיות לוז: שירה ז' כרמל, יפעת זיו וספיר רוזנבלט

שי חזן – קונטרבס / דותן כהן – גיטרה / יואב אלקיים – קרש כביסה / אלי פרמינגר– חצוצרה

https://www.youtube.com/watch?v=Pj5RHdMgqo4