הבלוג של אורית – הילדה ירדה מהפסים:



פעמים רבות נדמה לנו שהמתבגרים מנסים אותנו, כמה אנו מסוגלים להתמודד עם השטויות שלהם. האם התנהגות זו שלהם היא נורמאלית, או שהפכנו את ה"לא נורמאלי" לנורמה?

" אני עוד דקה שולחת את הילדה הזאת מהבית. אם היא רוצה להרוס את החיים שלה, שתהרוס. אני לא מסוגלת להתמודד עם זה יותר.  בית הספר החליט להוריד אותה לכיתה ללא בגרות. היא מבזבזת את זמנה בבית הספר, ואת זמנם של המורים".

התמודדות עם גיל ההתבגרות היא אתגר אמיתי: ילדים עוברים ממסגרת היסודי לחטיבת הביניים, לתיכון בדיוק בשלבים הקריטיים של חייהם. כילדים קל עדיין יותר להציב להם גבולות וסמכות: הם קשובים יותר, רגועים יותר וההורמונים עדיין אינם משתוללים. בגיל החטיבה והתיכון הם כבר במקום אחר: הם מעוניינים בחברים יותר מאשר קרבה למבוגרים וללימודים.

ילדה זו עברה השנה לתיכון כתלמידת חוץ בפנימייה: האווירה במסגרת זו הופכת את הפן החברתי לעוד יותר משמעותי. מנערה מופנמת ודחויה, הפכה לברבורה במסגרת החדשה, עד כדי טשטוש העיקר.

 עלינו המבוגרים להציב מראה לילדה ולעזור לה לאזן את העולם החברתי עם עולם הלימודים: עלינו לשמוח איתה בחבריה אך להזכיר שיש לה מטרות נוספות. חשוב לנהל את השיחות כבדרך אגב, לא לנדנד, להיות ברורים וקצרים. ענישה וצעקות בוודאי שאינם עוזרים.

זהו שלב קריטי שלא להשמיע אמירות של הרמת ידיים וייאוש מהילדה כמו :"תעשי מה שאת רוצה, אני כבר לא יכולה איתך יותר". מורת רוחנו  ואוזלת ידינו, ישאירו את הילדה להתמודד לבד, והתוצאות בהתאם. זהו זמן לכווץ את שרירי הבטן ולא להרפות. משפטים כמו:"אני יודעת שלא קל להתבגר, אני זוכרת את התקופה כמבלבלת אך בתקופת בחינות הקפדתי על שעות למידה ושינה". חשוב להשמיע שאנו מבינים את הקשיים ושהפתרונות קיימים. כך המתבגר יוכל להישען עלינו ולקבל את עצתנו כמבוגרים אחראים. שהרי אנו רוצים שייגשו אלינו ולא יפנו לחברת בני גילם לעצות.

גיל ההתבגרות אינו מחלה, הוא מאתגר אך גם מיוחד, בחשיבה יצירתית ניתן  לעבור אותו בשלום.

אורית יוסף, www.orityosef.co.il.


 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה